אולם מופעים מטה אשר כברי | 06.03.2025 | פתיחת שערים 20:00 | שעת התחלה 20:30
שניות
דקות
שעות
ימים
"יום באמסטרדם" -
סרטה של רוני קידר


סרט + מפגש עם השחקנית נעמה אמית


חמישי 6.3.25 שעה 20:30


קומדיה
זואי, נערה בריטית בת 17, מגיעה לעיר החטאים בתקווה לעשות מספיק סמים כדי לשכוח שאימה נפטרה אמש. כשהיא מגיעה לחנות לרכוש פטריות הזיה, המוכר מסרב למכור לה אותן כי היא קטינה. גם רות בת ה-30 פלוס הגיעה לעיר היישר מתל אביב, אחרי שהבריזה לחתן שלה בחופה. נמאס לה לחיות לפי הציפיות של סובביה וזו הפעם הראשונה אי פעם שהיא באמת מרגישה חופשיה. השתיים נפגשות במקרה ומחליטות לנטול את הפטריות יחד ולצאת למסע פסיכדלי מרגש. המפגש המקרי הופך לגורלי והשתיים חוות יום שהן לא ישכחו לעולם.


הסרט באנגלית עם תרגום
אורך הסרט 97 דקות
לאחר הסרט - מפגש עם נעמה אמית בת כברי!!!

כרטיס: 35₪


בימוי ותסריט: רוני קידר
הפקה: רוני קידר, תמר ליברזון
מוזיקה מקורית: אריה הספרי, אבשלום הספרי
הפצה: דרומהפקות- ליאנה מימרן אוסדון


שחקנים:
נל בארלו- זואי
נעמה אמית- רות
בהשתתפות:
ג'ו סינדויג'ה
ניתאי גבירץ
יותם ישי


הפקה בפועל: כרמל לוקאס, ניסים כליפא, מקס אלבס
צילום: עידו סוסקולני
עריכה: רוני קידר
עיצוב אומנותי: שיין לוי
עיצוב תלבושות: שיין לוי
איפור: הילה אלקיים
עיצוב פסקול ומיקס: ניל גיבס

דבר הבמאית והיוצרת רוני קידר:
מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד אהבתי סרטים על מפגשים קצרים בין זרים כמו "אבודים בטוקיו" ו"לפני הזריחה". הסרטים האלה גרמו לי לחפש מישהו שיבוא משום מקום, ישנה לי את החיים לגמרי ויעלם. בגלל הסרטים האלה הכנסתי את עצמי במהלך השנים למלא סיטואציות עם אנשים זרים. חלק היו סתם אבל חלק באמת שינו לי את החיים. זה הרגיש כאילו היה להם תפקיד ספציפי לבצע בחיי וכשהם סיימו, הם נעלמו. המפגשים הקצרים האלה היוו השראה
ל"יום באמסטרדם". אחרי שקיבלתי את התקציב לסרט, התחילה הקורונה. העולם השתתק והשתנה ואמרתי לעצמי שהסרט שאני עומדת לצלם חשוב כי צריך להרים את העולם, כי לכולם עצוב וקשה. לא היה מושג מה מחכה לי ולמדינה שלוש שנים אחרי.
יצאתי לצלם את הסרט באמסטרדם במרץ 2023. חוויתי רגעים מדהימים על הסט ואז חזרתי הביתה והתחלתי לערוך אותו. סיימתי באוקטובר 2023. את העותק הסופי קיבלתי כמה ימים אחרי הטבח. הרגשתי שאין בו טעם בכלל.
שאין לסרט הזה שום משמעות. רציתי לזרוק אותו ואת עצמי מהחלון. ייאוש מוחלט. כאב תהומי.
לקח לי שנה להבין שאולי דווקא יש בו תועלת, שאולי הוא יכול לקחת את הצופה הפצוע לטיול מחוץ לפצעיו.
להבין שזו זכות להסיח את דעתם של אנשים ל-97 דקות ולהשכיח מהם את הייאוש ואת הכאב הבלתי פוסק.
כמו הפסקת סיגריה מעינוי. מדהים כמה הסרט נראה לי תמים אחרי השביעי באוקטובר.
הוא כבר לא סתם קומדיה על שתי בנות שעושות פטריות, הוא הצצה לעולם תמים ורך שמי יודע אם אי פעם ישוב.


צור קשר

שלחו